Beitsah
Daf 11b
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רְאוּיִין לִשְׁתִייָה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. וְעוֹשֶׂה מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ:
Traduction
Les Shammaïtes interdisent de chauffer de l’eau ce jour pour baigner les pieds, à moins qu’elle puisse servir aussi à boire; les Hillélites le permettent (toujours). Il est permis d’allumer un feu pour se chauffer auprès.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ב''ש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו. לרחיצה שאוכל נפש התירה התורה ולא להבעיר האור בשביל הרחיצה:
וב''ה מתירין. דאמרי' מתוך שהותרה הבערה לצורך אוכל נפש הותרה אף שלא לצורך אכילה כשיש בה צורך איזו הנאה. והלכה כך היא חמין שהוחמו בי''ט רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו שהוא דבר השוה לכל נפש אבל לא כל גופו שאינו אלא לבני אדם מעונגין וגזרינן י''ט אטו שבת וחמין שהוחמו מערב י''ט רוחץ בהן כל גופו בי''ט:
עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה. בי''ט ודברי ב''ה היא דאמרינן מתוך:
הלכה: פָּתַר לָהּ תְּרֵין פְּתָרִין. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית שַׁמַּי וְהוּא שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית הִלֵּל. וְהֵן שֶׁיְּהוּ רְאוּיִן לִשְׁתִייָה.
Traduction
Il y a deux façons d’expliquer la Mishna: selon l’avis de Shammaï, pour être autorisé à chauffer de l’eau en vue du bain, il faut en boire réellement un peu, sauf à utiliser le reste en bain; selon l’avis de Hillel, il suffit que cette eau soit apte à être bue.
Pnei Moshe non traduit
גמ' פתר לה תרין פתרין. אתה יכול לפרש המתני' ופלוגתייהו דב''ש וב''ה בשני אופני פירושים הא' דנאמר לדעתייהו דב''ש דוקא והוא ששתה מהן דהא לית להו מתוך אלא דמיירי ששותה ג''כ מהן ומרבה במים שיהו ג''כ לרחוץ רגליו:
על דעתין דב''ה והן שיהו ראוין לשתיה. כלומר הא דקתני בדברי ב''ש אא''כ ראוין לשתיה לאו בראוין לחוד הדבר תלוי אלא שצריך שישתה מהן בבירור אלא דלב''ה דמקילין כשהן ראוין לשתיה מותר אע''ג שהמחמה בעצמו אינו שותה מהן ראוין הן לשאר בני אדם ויש לו ג''כ איזו הנאה מזה שמכבד הוא לאחרים ואמרי' מתוך:
וְעוֹשֶׂה מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ: דִּבְרֵי הַכֹּל. וְהוּא שֶׁיְּהֵא קוּמְקוּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. פָּתַר לָהּ פֶּתֶר אוֹחְרוֹן. עַל דַּעְתּהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי וְהוּא שֶׁיְּהֵא קוּמְקוּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית הִלֵּל. אֲפִילּוּ אֵין הַקּוּמְקוּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה.
Traduction
– L’autorisation d’allumer un foyer pour se chauffer est admise par tous, en ayant soin toutefois que la marmite soit tournée près du feu. On peut aussi expliquer ce dernier point de la Mishna, d’une autre façon, et supposer que la discussion entre Shammaï et Hillel se poursuit à ce sujet; le 1er exige cette disposition de la marmite pour l’autoriser; le 2e ne l’exige pas – (61)Suit un passage déjà traduit (Shabat 3, 4)..
Pnei Moshe non traduit
ועושה מדורה וכו' דברי הכל. היא דאף ב''ש מודים דהנאת כל גופו מותר:
והוא שיהא קומקום. של מים כנגד המדורה להחם המים כדי לשתות דאז אגב שמותר להחם המים כדי לשתות מותר ג''כ להתחמם כנגד המדורה:
פתר לה פתר אוחרן. וכן יכול אתה לפרש פתרא אחרינא דבענין שיהא קומקום כנגד המדורה פליגי בה דלב''ש הוא דצריך כך ואי לאו הכי לא יתחמם כנגדה ולב''ה לעולם מותר דהא ס''ל דאמרינן מתוך:
חַמִּין שֶׁהוּחְמוֹ בַיּוֹם טוֹב. וְכֵן הַמַּיִם שֶׁהוּחְמוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. מַרְחִיץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. וְחוֹרָנָה אָמַר. מַרְחִיץ בָּהֶן גּוּפוֹ אִיבָרִים אֵיבָרִים. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָא וּמָאן אֲמַר דָא. מִן מַה דְתַנֵּי שְׁמוּאֵל מַרְחִיץ בָּהֶם פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. הֲוֵי [רַב] דּוּ אָמַר. מַרְחִיץ בָּהֶן גּוּפוֹ אִיבָרִים אֵיבָרִים. חַד פִּילוֹסוֹפוֹס שָׁאַל לְבַר קַפָּרָא. אַבַּלָּט שְׁאַל לְלֵוֵי סָרִיסָא. מוֹתָּר לִשְׁתּוֹת וְאָסוּר לִרְחוֹץ. אָמַר לֵיהּ. אִם תִּרְאֶה סָרִיס מִתְחַבֵּק עִם אִשְׁתְּךָ שֶׁמָּא אֵינוֹ רַע לָךְ. אָמַר לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. וּמָכִי [הוּא] לָךְ כְּלוּם. אָמַר לֵיהּ. שֶׁלֹּא תִּתְפָּרֵץ. אָמַר לֵיהּ. וְהָכָא שֶׁלֹּא יִתְפָּ‍ֽרְצוּ. כֵּיוָן שֵׁיָּצָא אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו. רִבִּי. לָזֶה דִיחִיתָה בְקָנֶה. לָנו מָה אַתְּ מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶן. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֳמַר אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
Traduction
Pnei Moshe non traduit
חמין שהוחמו בי''ט וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ג דשבת בהלכה ד' ושם פירשתי:
מַעֲשֶׂה בְהִלֵּל הַזָּקֵן 11b שֶׁהֵבִיא עוֹלָתוֹ לָעֲזָרָה וְסָמַךְ עָלֶיהָ. וְחִבְּרוּ עָלָיו תַּלְמִידֵי שַׁמַּי. הִתְחִיל מְכַשְׂכֵּשׂ בִּזְנָבָהּ. אֲמַר לוֹן. רְאוּ נִקֵיבה הִיא וּשְׁלָמִים הֵבֵאתִיהָ. וְהִפְלִיגָן בִּדְבָרִים וְהָֽלְכוּ לָהֶן. לְאַחַר יָמִים גָּֽבְרָה יָדָן שֶׁלְבֵּית שַׁמַּי. וּבִקְשׁוּ לִקְבוֹעַ הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן. וְהָיָה שָׁם בָּבָא בֶּן בִּיטַיי מִתַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּי יוֹדֵעַ שֶׁהֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. פַּעַם אַחַת נִכְנַס לָעֲזָרָה וּמַצָא אוֹתָהּ שׁוֹמֶמֶת. אָמַר. יְשַׁמּוּ בָתֵּיהֶן שֵׁלְאֵילוּ שֶׁהֵשִׁימוּ בֵית אֱלֹהֵינוּ. מֶה עָשָׂה. שָׁלַח וְהֵבִיא שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים צֹאן מִצֹּאן קֵדָר. וּבִיקְּרָן מִמּוּמִין וְהֶעֱמִידָן בְּהַר הַבַּיִת. אָמַר לָהֶן. שְׁמָעוּנִי אֲחַיי בֵית יִשְׂרָאֵל. כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה יָבִיא עוֹלוֹת יָבִיא וְיִסְמוֹךְ. יָבִיא שְׁלָמִים יָבִיא וְיִסְמוֹךְ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִקְבְּעָה הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. וְלֹא אָמַר אָדָם דָּבָר. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר. הָדָא אָמְרָה. בְּשֵׁירוּתָא בְעָייָא מוּלַיי סמא דְקִיסָּא מִינֵּיהּ וּבֵיהּ. כָּל גּוּמִרָא דְלָא כְווִיָה בְשַׁעְתָּהּ לָא כְווִיָה. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְאֶחָד מִּתַּלְמִידֵי הִלֵּל שֶׁהֵבִיא עוֹלָתוֹ לָעֲזָרָה וְסָמַךְ עָלֶיהָ. וְרָאָהוּ אֶחָד מִתַּלְמִידֵי שַׁמַּי. אָמַר לֵיהּ. מַה זוֹ סְמִיכָה. אָמַר לֵיהּ. מַה זוֹ שְׁתִיקָה. שִׁיִתְּקוֹ בִנְזִיפָה וְהָלַךְ לוֹ.
Traduction
Hillel, l’ancien, offrit un jour de fête un holocauste au parvis du Temple et y fit l’imposition des mains (58)Passage traduit par M. Derenbourg, Essai, etc., p. 184 et n.. Mais les Shammaïtes se liguèrent contre lui (étant d’avis que l’imposition ne doit pas être exercée par un laïque pendant un jour de fête). Il se mit alors à jouer avec la queue de l’animal (cachant le sexe) et dit à ses adversaires: ''Voyez, c’est une femelle (inapte à l’holocauste), et j’offre un simple sacrifice pacifique'', ayant recours à cette voie évasive (pour ne pas entrer en discussion), et on le laissa. Quelque temps après, les Shammaïtes ayant le dessus, ils cherchèrent à prendre une décision conforme à leur opinion; mais Baba, fils de Bouta, un des disciples de Shammaï, était là et savait que la pratique était établie selon l’école de Hillel. Rendu au parvis, Baba le trouva désert: que les maisons, s’écria-t-il, de ceux qui ont transformé le Temple de notre Dieu en un désert, soient désertes à leur tour. Aussitôt il fit venir 3000 têtes de menu bétail de 1ere race (59)Allusion à (Is 60, 7).; et, après avoir vérifié qu’elles étaient sans défaut, il les plaça sur la montagne du Temple et prononça ces mots: Ecoutez-moi, mes frères, maison d’Israël, quiconque veut offrir des holocaustes, pourra l’exécuter en faisant l’imposition; quiconque veut offrir des sacrifices pacifiques agira de même en imposant les mains. La décision fut donc prise définitivement dans le sens des Hillélites, et personne ne s’y opposa. Ceci prouve, dit R. Isaac b. Eliézer, que lorsque l’excroissance d’un arbre est encore jeune, c’est le moment de l’arracher; si on la laisse se développer, elle prendra de la consistance (et sera difficile à enlever); ou le charbon qui ne brûle pas à temps ne brûlera jamais (60)C'est comme s'il ne brûlait pas. V. J., Maasser Sheni, 5, 7. Donc, l'acte de B. Bouta était opportun.. Il est arrivé aussi à un disciple de Hillel d’apporter son holocauste au parvis du temple un jour de fête et de lui imposer les mains; un disciple de Shammaï qui le vit lui demanda s’il voulait réellement imposer les mains (à l’opposé de Shammaï). Tu devrais te taire, lui dit le Hillélite, et l’ayant apostrophé durement, il quitta la place (l’avis de Hillel l’ayant désormais emporté).
Pnei Moshe non traduit
הדא אמרה וכו'. כה''ג גרסי' לעיל בפ' בתרא דמעשר שני בהלכה ה' גבי עובדא דר''א בן עזריה ור''ע והכי גריס שם הדא כשירותא בעיי מולייא סב דקיסא מיניה וביה. ודרך משל הוא זה. כשהכשורה זו שנותנין אותה לבנין חסירה איזה דבר וצריכה היא למלא אותה וכדי שלא יבא הדבר לשהייה ותשכח לתקן אותה טול קיסם אחד מיניה וביה גופה ותמלא אותה. וכן המשל אומר כל גחלת שאינה בוערת בשעתה אינה בוערת וכלומר כשמתחלת להיות בוערת ואין מנפחין אותה עד שתתלהב ותבעיר שוב אינה בוערת לפי שהולכת וכבת וכך הוא הדבר הזה של בבא בן בוטי. שמיהר ועשה מעשה מיד שלא יבא הדבר לידי שהייה ושכחה וכדי לקבוע הלכה כדברי ב''ה:
Beitsah
Daf 12a
משנה: אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל. מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּיטּוֹת וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקוּלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים וַחֲכָמִים אוֹסְרִין׃
Traduction
Le même (R. Gamliel) enseigna aussi 3 règles d’allégement: 1. il est permis de balayer entre les lits, 2. de poser de l’encens sur le charbon pour répandre une bonne odeur (63)Cf. (Berakhot 6, 6)., 3. d’avoir le soir de Pâques un agneau ''armé'' (de toutes ses parties); les autres sages interdisent ces 3 points.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אף הוא. ר''ג היה אומר ג' דברים להקל:
מכבדין בין המטות. שהיו רגילין להסב על המטות ולאכול והואיל ומקום מיעוט הוא מכבדין בי''ט שם ולא חיישינן משום אשוויי גומות כדחיישינן גבי בית שהוא גדול וא''א שלא יהיה שם גומא:
ומניחין את המוגמר בי''ט. לבונה ע''ג גחלים כדי להריח בה אבל לגמר את הכלים לכ''ע אסור:
גדי מקולס. כרעיו ובני מעיו תלוין חוצה לו בצידו וצולהו והיו עושין כך זכר לפסח כדכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו:
מקולס. כגבור שכלי זיינו עמו. וכובע נחשת תרגומו וקולסא דנחשא. פ''א מקולס מכובד מלשון קילוס:
וחכמים אוסרין. בשלשתן בכיבוד משום אשווי גומות ובמוגמר משום דלאו שוה לכל נפש הוא שאינו אלא למפונקים ולמי שריחו רע וגדי מקולס מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. והלכה כחכמים:
משנה: שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין אוֹפִין פִּיתָּן 12a גְּרִיצוֹת אֶלָּא רְקִיקִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִיתָּן גְּרִיצוֹת אֶלָּא רְקִיקִין. אָֽמְרוּ לוֹ מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ שֶׁהָיוּ מַחְמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין עַל כָּלִ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אוֹפִין פִּיתָן גְּרִיצוֹת וָחֹרִי:
Traduction
En 3 points, R. Gamliel (62)Quoique descendant d'Hillel. partage l’avis sévère de Shammaï: on ne doit pas le jour de fête enfouir des objets chauds pour les maintenir en cet état jusqu’au samedi, ni dresser en ce jour un chandelier composé de pièces, ni cuire de gros pains, mais des minces. R. Gamliel ajoute que cela se faisait ainsi du temps de son père. Nous ne pouvons pas tenir compte de ce que faisait ton père, lui dit-on; car il était très sévère pour lui-même et autorisait tout Israël à cuire de grosses miches de pain, ou des gâteaux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין טומנין את החמין מיו''ט לשבת. דקסברי ב''ש אין אופין אא''כ עירב בפת ואין מבשלין אלא א''כ עירב בתבשיל ואין טומנין אלא א''כ היו לו חמין טמונים מעי''ט וב''ה סברי דאופין ומבשלין וטומנין על עירוב של תבשיל בלבד. ולענין פסק הלכה נתבאר לעיל דהמסקנא שצריך בעירובי תבשילין פת ובשר:
ואין זוקפין את המנורה בי''ט. בגמרא מפרש דבמנורה של פרקים קאמר שאם נתפרקו הפרקים אין מחזירין אותן וב''ה סברי הואיל דחזרת החוליות אין בה אלא משום דהוי כבונה ואין בנין בכלים אלא בבית ואהלים הוא דשייך בנין:
ואין אופין פיתן גריצות. ככרות עבות אלא רקיקין דקין שאין אופין פת מרובה בי''ט משום טירחא וב''ה סברי אופין פת מרובה שבזמן שהפת מרובה היא נאפית יפה:
וחרי. בגמרא מפרש חד אמר מלשון חרי האף הגדול הזה כלומר עיסה גדולה הנאפית ונחרכת ע''ג גחלים של אש דבעיא היסק גדול וחד אמר מלשון שלשה סלי חורי על ראשי כלומר חררות גדולות הראויות על שלחן המלך. ואין הלכה כר''ג בכל הא דמחמיר כב''ש:
הלכה: שֶׁלְבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּיטּוֹת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. פְּעָמִים הַרְבֶּה אָכַלְתִּי אֶצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְלֹא הָיוּ מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּיטּוֹת. אֶלָּא סַדִּינִים הָיוּ פוֹרְשִׂין עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ. וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הָאוֹרְחִין יוֹצְאִין הָיוּ קוֹפְלִין אוֹתָן. אָֽמְרוּ לוֹ. אִם כֵּן אַף בַּשַּׁבָּת מוּתָּרִין לַעֲשׂוֹת כֵּן. שֶׁלְבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַמֻּגְמָר בִּמְגוּפָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. פְּעָמִים הַרְבֶּה אָכַלְתִּי אֶצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְלֹא הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַמֻּגְמָר בִּמְגוּפָה. אֶלָּא פֻּרְדִּיסְקִים הָיוּ מְעַשְּׁנִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הָאוֹרְחִין נִכְנָסִין הָיוּ פוֹתְחִין אוֹתָן. אָֽמְרוּ לוֹ. אִם כֵּן אַף בַּשַּׁבָּת מוּתָּרִין לַעֲשׂוֹת כֵּן.
Traduction
Chez R. Gamliel, on balayait entre les sophas. Maintes fois, dit R. Eliézer b. R. Çadoq, j’ai mangé chez R. Gamliel, et l’on ne balayait pas entre les sophas (sur lesquels on est assis pour le repas), mais on étendait des draps à terre, et dès que les invités sortaient, on repliait ces draps, de façon à enlever toutes les miettes. Si l’on agit ainsi, fut-il observé, c’est permis aussi le samedi. Chez R. Gamliel, on apportait l’encens à brûler dans des cylindres (tuyaux). Maintes fois, dit au contraire R. Eléazar b. R. Çadoq, il m’est arrivé de manger chez R. Gamliel, et l’on n’y apportait pas l’encens de cette façon, mais dans des cassolettes perforées (et enfermées), contenant la fumée odorante depuis la veille de la fête; et lorsque les invités étaient réunis, on ouvrait les cassolettes. S’il en est ainsi, dit-on, c’est permis aussi le samedi. – (64)Suit un passage déjà traduit au (Pessahim 7, 1)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' של בית ר''ג וכו'. הכל בתוספתא פ''ב:
במגופה. כלי כמגופה העשוי לכך:
פרדיסקים. ובתוספתא גריס ערדיסקאות והוא כלי מלא נקבים והעשן שהיו מכניסין שם מערב יום טוב כשפוקקין הנקבים ובי''ט היו פותחין אותן:
הלכה: אַבָּא בַּר רַב חוּנָה אָמַר. [הָדָא דְתֵימַר] בְּשֵׁלֹּא עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. אֲבָל אִם עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מוּתָּר. מַה בֵין תַבְשִׁיל מַה בֵין חַמִּין. תַּבְשִׁיל דַּרְכּוֹ לוֹכַל מִמֶּנּוּ. חַמִּין אֵין דַּרְכּוֹ לִשְׁתוֹת מֵהֶן.
Traduction
Toutefois, dit Aba b. R. Houna, l’interdit de Shammaï est seulement applicable à celui qui n’a pas fixé d’avance d’eruv pour les mets (préparés d’avance); mais à celui qui a posé cet eruv, la conservation de l’eau chaude est permise. Pourquoi y a-t-il plus de sévérité au sujet de cette dernière que pour la cuisson des mets, permise en petite quantité le jour de fête? C’est qu’au mets on a l’habitude de goûter en ce jour, non à l’eau entièrement mise de côté pour le lendemain.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא דתימר בשלא עשה לו ע''ת. בהא קסברי ב''ש דאף ע''ג דמי שלא הניח ע''ת מתירין לו לאפות פת אחת ולבשל קדירה אחת כדאמרינן לעיל בהלכה א' מ''מ לטמון לו חמין לא התירו וטעמא כדמפרש לקמיה מה בין חמין ובין תבשיל שהתבשיל דרכו לאכול ממנו כלומר גם היום יכול לטעום ולאכול ממנו אבל חמין כשמטמין אין דרכו לשתות מהם היום ומוכחא מילתא דאדעתא דשבת קעביד והרי לא הניח עירובי תבשילין:
אבל אם עשה לו עירובי תבשילין. אף לב''ש מותר ומה בין תבשיל ומה בין חמין בשלא הניח עירובי תבשילין תבשיל דרכו וכו' כדפרישית:
וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקוּלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: אֵי זֶהוּ גְדִי מְקוּלָּס. כּוּלּוֹ צְלִי רֹאשׁ֥וֹ עַל כְּרָעָ֖יו וְעַל קִרְבּֽוֹ. שָׁלַק מִקְצַת וּבִישֵּׁל מִקְצַת אֵין זֶה גְדִי מְקוּלָּס. מַכְנִיסִין גְדִי מְקוּלָּס בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְחַג (וּבְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן) [וּבְלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן] שֶׁלְפֶּסַח. מַכְנִיסִין עֵגֶל מְקוּלָּס בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח אֲבָל לֹא גְדִי מְקוּלָּס. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יסֵה. תֵּווּדֵוֹס אִישׁ רוֹמִי הִנְהִיג אֶת אַנְשֵׁי רוֹמִי שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין גְּדָיִים מְקוּלָּסִין בְּלֵילֵי פְסָחִים. שָׁ‍ֽלְחוּ חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ לוֹ אִילוּלֵי שֶׁאַתּ תֵּווּדַס לֹא הָיִינוּ מְנַדִּין אוֹתָךְ. מָהוּ תֵּווּדַס. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. דַּהֲוָה מְשֵׁלֵּחַ פַּרְנָסַתְהוֹן דְּרַבָּנִן. לֹא נִמְצֵאתָ מֵבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קֳדָשִׁים בַּחוּץ. שֶׁכָּל הַמֵּבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קֳדָשִׁים בַּחוּץ צָרִיךְ נִידּוּי.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
שלק מקצת. או בישל מקצת אין זה גדי מקולס:
מכניסין עגל מקולס. ולא גזרינן אטו גדי מקולס:
מהו תודוס. מה שבחו ששלחו לו אלולא שאת תודוס:
לידי אכילת קדשים בחוץ. כלומר שנראה כאוכל קדשים בחוץ:
וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בִּמְנוֹרָה שֵׁל פְּרָקִים. אֲבָל בִּמְנוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֵׁל פְּרָקִים לֹא בְדָא. כְּהָדָא תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי הֲווֹן יְתִיבִין. נָֽפְלָת מְנַרְתָּא קוֹמֵיהוֹן וַהֲוָה כָל חַד וָחַד שְׁמִיט גַּרְמֵיהּ וַעֲרַק.
Traduction
– L’interdit ''de dresser un chandelier'' est applicable à celui qui est composé de parties qui s’emboîtent, mais non à tout autre chandelier, sans pièces. Ainsi il arriva qu’en présence des élèves de R. Yossé, assis ensemble à l’étude, un tel chandelier tomba; chacun s’enfuit aussitôt pour éviter de le relever (se conformant à l’avis de Shammaï).
Pnei Moshe non traduit
במנורה של פרקים. דמיחזי כבנין:
לא בדא. אסרי ב''ש לזקפה בי''ט:
נפלת מנרתא קומיהן. ושל פרקים הוה ונתפרקו החוליות מחמת הנפילה והיה כל אחד ואחד נשמט וברח משם שלא רצו להחזירה הואיל ור''ג מחמיר כב''ש:
אֵין אוֹפִין פִּיתָּן גְּרִיצוֹת אֶלָּא רְקִיקִין. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ מְיַיגְעוֹ. אַף הוּא אֵינוֹ אוֹפֶה אֶלָּא צוֹרְכוֹ. רִבִּי אָחָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. מֶ֥ה חֳרִ֛י הָאַ֥ף הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה: וְרַבָּנִן שָֽׁמְעִין לָהּ מִן הָדָא. וְהִנֵּ֗ה שְׁלֹשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חוֹרִי עַל רֹאשִֽׁי׃
Traduction
– ''On ne cuira pas des gros pains, mais des minces''; car celui qui aura la peine de recommencer souvent cuira seulement le strict nécessaire (ce qui n’aurait pas lieu pour le gros. Quant au dernier terme de la Mishna, dit R. Aha, il signifie: grosse pâte, comme dans cette expression (Dt 29, 23): pourquoi cette colère si forte? Selon les autres sages, il s’agit de beaux pains, comme dans ce verset (Gn 40, 16): j’avais sur la tête 3 paniers de pains blancs.
Pnei Moshe non traduit
מתוך וכו'. כלומר דטעמא דאסרי לאפות פת גריצין דמתוך שאתה מייגעו לעשות רקיקין דקין אף הוא אינו אופה אלא כדי צורכו היום ואם אתה מתירו לאפות פת מרובה חיישינן שמא יאפה יותר מכדי צרכו בי''ט וטרח טירחא שלא לצורך היום:
ר' אחא שמע לה מן הדא וכו'. לפרש לשון חרי קאי וכדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source